פגישות

ובסוף זה בכלל לא נפגש
אז למה קוראים לזה
פגישה?

הצד שביקש,
נו הזה
שדוחף, שמניע
שהכל יסתדר מעצמו
על הטוב ביותר
שאהיה שם מבלי שאחשוב
ולפגוש באחר
בעצמי באמת, 
מקרוב מקרוב.

ואותה
והצד שרצה
נו את זה
הריחוף, הריקוד
הסרת מחסומים,
התפשטות
במרחב שבין שני ילדים
במשחק שתווים בקורי אור דקים
לשחרר מעצמו בלי פחדים, בלי פחדים
ולמתוח עוד רגע, כמה שניתן
רק שלא ייקרעו הקורים! עוד ניתן,
רק שלא תסתכלי לי בפנים. אז לאן?
עוד ניתן! זה צועק מבפנים: עוד ניתן!

וההבטחה שלי לאושר היכן?
יש מרחב
ליד הזמן,
בצד הדרך,
מחכה שאהיה מוכן
בצד הדרך.

ואגב זמן
אז אין טוב מן ההווה,
ואין בינוני סביל ממני.

היום היא ישבה שם
ואני כאן
והכול היה במקומו-
ילדים רצו ערומים בנינו
הלוך ושוב,
דילגו מעל משוכות,
ושנינו
במקום לשחק שילמנו חובות.
ועכשיו כבר אסור עוד, קיבלת מספיק
הקור, שניתק עוד בטרם נתווה,
נתלה ואוחז געגוע דביק.

אז נו תגידי
למה קוראים לזה פגישה?
ובסוף זה בכלל לא ניפגש.